הדרמות סביב הרילוקיישן של ליאור ופאולה רוזנברג לקפריסין מצליח לעורר לא מעט סקרנות ברשתות החברתיות. השאלות החוזרות ונשנות סביב חזרתם או הירידה מן הארץ לא מפסיקות להדהד סביבם.
רק לאחרונה, פאולה החליטה לשים סוף לשמועות ושיתפה: "כרגע, בחודשים הקרובים לפחות, אנחנו כאן ברילוקיישן. אנחנו לא חוזרים בחודשים הקרובים. גם אם אתם רואים כותרות בכל מיני אתרים, אנחנו לא חוזרים בחודשים הקרובים".
גם ליאון רוזנברג החליט לשתף את עוקביו ברשת הפייסבוק בפוסט עוצמתי שגרם לו להישבר ועלה לשם באופן בלעדי. בפוסט המדובר, העלה ליאון את הסיפור היוצא דופן של זוג ישראלים אשר ספדו את בנם לפני יותר מ-14 שנים והגיעו למצוא דירה בקפריסין:
"הייתי מוכן להפוך את העולם בשביל למצוא להם את דירת הנופש שחלמו עליה. בשיחת ההיכרות איתם הם ציירו במילים מאד ברורות את הדירה שהם מחפשים: הם ביקשו שתהיה מרווחת, בצבעים בהירים, שני חדרי שינה עם נוף פתוח מהמרפסת, במתחם עם בריכה ובמרחק נסיעה קצרה מהים. 'אנחנו רוצים מקום שנוכל לנוח בו, ולפעמים לבוא עם שני הנכדים' היא אמרה בחיוך שיש בו עצב בקצה".
"מהדרך שבה הם דיברו, והשלימו זה את זו, יכולתי להבחין שהם זוג חזק שעבר לא מעט ב- 40 ומשהו שנות הנישואין שלהם. אבל שום דבר לא הכין אותי למה שסיפרו לי כמה דקות לתוך השיחה. זה התחיל במשפט תמים לכאורה: 'אני יודעת שבעלי היה רוצה שנצא לחופשות ארוכות יותר', היא אמרה 'אבל…', היא לקחה אויר, 'אני לא יכולה להתרחק מהבן שלנו לזמן ארוך מדי'. זה היה משפט שאי אפשר לעבור אחריו הלאה, אז שאלתי אותה: 'למה כל כך קשה לך להתנתק מהבן שלך?'".
"היא לקחה עוד נשימה וענתה בקול רועד: 'הוא קבור כאן בקיבוץ, ואני צריכה להיות קרובה אליו'. המשפט הזה פילח לי את הבטן וחנק לי את הגרון. היא המשיכה וסיפרה על הבן החסון, המוכשר והיפה שהם שלחו לצבא וחזר משם בארון. היא סיפרה על התוכניות שהיו לו ועל השבר הגדול שחוותה המשפחה כשנפל. בעלה ישב לצידה והחניק את הדמעות. יותר מ- 14 שנים אחרי שהאסון נפל עליהם, אפשר היה לראות שהכאב לא קהה. ברגע ההוא הבנתי שהמשימה שלי תהיה הרבה יותר מאשר רק למצוא להם דירה, שהשליחות שלי היא למצוא עבורם מקום שבו הלב שלהם יוכל להיות משוחרר מכאב ולו לתקופות קצרות של הפוגה, מקום שבו יוכלו להתאוורר מהבית שלהם בקיבוץ, מהמקום שאופף אותו השכול".
"ולאפשר זאת גם לבן שנותר להם ולילדים שלו/הנכדים שלהם. השקעתי מאמץ מיוחד באיתור דירות שמתאימות לחלום שלהם, אך לפעמים מאמץ ורצון לא מספיקים, ודברים לא מסתדרים כמו שאתה רוצה. כשהם הגיעו לקפריסין לסיור נכסים זו היתה שיא עונת התיירות, לכן הדירות שהתאימו להם במחיר ובתיאור היו מושכרות ואת רובן אי אפשר היה לראות. המתווכים שאני עובד איתם התאמצו כדי למצוא כמה דירות ראויות שבדיוק פנויות לביקור, אך אף אחת לא מצאה חן בעיניהם, לא התחברה להם ללב. ביום האחרון של הביקור שלהם, ישבנו במסעדה שמשקיפה על הים, והם סיפרו לי על הבן שלהם, הראו לי תמונות וסרטוני וידאו שלו".
"ישבנו ובכינו מול הנוף המהפנט, שותים תה מהול במליחות של דמעות. אחרי שנסעו נכנסתי לאובססיה למצוא את הדירה שהם חלמו עליה, ביליתי שעות בנסיעות לביקורים בדירות פוטנציאליות ובשיחות עם מתווכים ובעלי נכסים. היו שתי דירות שמצאו חן בעיניהם, אך בשני המקרים העסקה לא יצאה לפועל, ובכל פעם כזו התלהבנו ביחד אחרי שראו את הדירה בשיחת וידאו, והתאכזבנו ביחד כשנאלצתי להודיע להם שהעסקה יורדת מהפרק. אחרי היה רגע שבו היועץ העסקי שלי אמר לי שאני חייב לשחרר, שאני משקיע יותר מדי זמן בעבודה עבור הלקוחות האלה, ושההשקעה כבר לא מצדיקה את השכר שאקבל בסוף".
"אבל המחשבות על פינת הזכרון שהם מטפחים בקיבוץ, העיניים הדומעות שלהם, והחיבור העמוק שהרגשתי, לא אפשרו לי להרפות עד שמשימתי תושלם. אחר צהריים קדחתני אחד, בעודי מתרוצץ בין פגישות, מתווך שאני עובד איתו חזר אלי לגבי דירה שנראתה מתאימה להם, היא ענתה בדיוק על התיאור שלהם והמחיר היה מאד אטרקטיבי. הוא הודיע שניתן לראות אותה במיידי, אז ביטלתי את הלו"ז לאותו אחר הצהריים, כדי להיות הראשון שרואה אותה, וכעבור כשעה כבר הייתי בדירה עם המתווך, והם איתי בשיחת וידאו".
"ההתלהבות שלהם הפעם היתה מרוסנת, אך הדירה נראתה כאילו הוכנה עבורם: סלון מרווח, בצבעים בהירים, עם מרפסת גדולה שמשקיפה לבריכה המטופחת של המתחם, חדר שינה רחב ידיים עם מקלחת נפרדת ומרפסת קטנה משלו, ועוד חדר שינה שבו עמדה מיטת קומותיים בצורת רי"ש שמתחתיה מרחב למשחקים, כאילו מחכה לשני הנכדים שלהם. והמיקום- דקות נסיעה ספורות מהחוף שבו ישבנו יחד ובכינו. בעוד כשלושה שבועות הם יקבלו מפתח, בצירוף מקרים מצמרר זה יקרה ממש בסמוך ליום השנה ה-15 לנפילת הבן שלהם. ואני מצפה לרגע שבו אבקר אותם בדירתם החדשה , נשתה תה, ואולי שוב נבכה ביחד, הפעם גם מעצב וגם מהתרגשות. בתמונה: החוף המושלם לשתות בו כוס תה עם מליחות של דמעות".
שישארו היכן שהם נימצאים לא חסרים פה . לדעתי כל מי שירד פחדן ועלוב . ועדיף שלא יחזרו שישארו בגולה
אלופים לאון ופאולה
אין לנו ארץ אחרת…אנחנו מחוייבים לאלה שנפלו על הגנת המולדת,כאן ביתי וכאן אשאר לעד!!! וכל מי שעוזב הוא נפולת של נמושות.