עוקביה של ספיר בורגיל התרגלו לראות אותה בשבועות האחרונים בגיוסים למען חיילי צה”ל ואזרחי ישראל. הן בבקשות לתרומות וגיוסים והן מהשטח עצמו. אך נראה כי בימים האחרונים היא פחות שתפה מהנעשה, הסיבה נחשפת.
ספיר פתחה לעוקביה את הדברים הבאים: “אתם שואלים אותי בפרטי לאן נעלמתי. האמת היא שהייתי צריכה רגע אחד לעצמי. והוסיפה: “אני יודעת שחלק מכם יזדהו וחלק לא יבינו על מה אני מדבר..”.
“יש לי מנגנון שאני יכולה לבחור להשתמש בו במצבים קשים והוא נקראה הדחקה והסתגלות מהירה למצב חדש. ברגעים של משבר ומצבים קשים, אני לרוב זו שמתאפסת ראשונה ומתחילה ליזום, לעשות ולעזור”.
“המנגנון הזה עובד תקופה ואז בלי התראה מוקדמת, פתאום בזמן שאני יושבת בסלון ומעכלת את היום. מגיעה נקודה שבירה שהגוף כבר לא יכול להפעיל את המנגנון ופשוט משחרר..”.
“אז בימים האחרונים אני עוזרת מאחורי הקלעים, מעדכנת קצת פחות אבל נותנת מקום לכאב ולעצמי. זה בסדר שיהיו לכם ימים שתרגישו ככה, זה בסדר לשתף, זה בסדר להגיד קשה לי. קשה למדינה, קשה למשפחות, קשה לחטופים. המציאות הזאת קשה, אבל ביחד נעבור הכל”.
כאילו הקושי יחודי רק לספיר?אין אדם במדינה שלא קשה לו מ-7/10 ,עדיין לא מאמינים למה שקרה במדינה.כל יום לשמוע על נפילת חייל ,הלב כואב והעיניים דומעות.ישנם בני משפחה שמגוייסים מי לצפון ומי לדרום וכל הדאגה אליהם ועל חבריהם שיחזרו כולם בשלום.יש גם רגעי שבירה בעיקר לשמע האזעקות והלב שחושב על החטופים בעזה.
לכו לעזאזל כל מי שיורד עליה פה! הבחורה משתפת בקושי נפשי, עוקבים שלה שאלו אותה לאן היא נעלמה.
אם לא נוגע לכם תתקדמו. למה הרוע????!! מיותר לגמרי
הרבה בריאות