החברה תמיד תהיה צינית בחלקה. העניין הוא התיק.התיק הזה שמי ששותף למחשבותיי יודע היטב במה מדובר…. ואת התיק הזה…הארון הזה… אם אתם נושאים-אתם נושאים לבד. את אף אחד לא מעניין לדבר על הנושא. אף אחד לא באמת יפתח אותו מהר. אבל העובדה היא שזה בדיוק כמו איבר שבור. אם נשבר צריך ללכת לבית החולים לתקן,לא?? אז איך זה שכלכך הרבה אנשים סוחבים “שבר” כזה ולא מצליחים להתגבר על מחסום החשיבה הקדומה או מחסום הבושה?? איך?? למה?? אני אקח אתכם לסוף…
[quads id=”1″]
כיום אני אחרי מערכה ארוכה..שבא סוף סוף אני יכול להגיד שחזרתי לעצמי ואני מבסוט על הכל בצורה שקולה מאוזנת ואחראית. השלתי כ30 קילו… ובתמונות אפשר לראות איך בניגוד לפעמים שעברו… הפעם גם בשיא השלילי שלי(כביכול…פילוסופית….).. לא התביישתי. עליתי לבמה,יצאתי לעולם,עשיתי מה שאני אוהב,הרמתי ראש. אישה חכמה שפתחתי בפניה כמו פה.. אמרה לי… תגיד,אתה זוכר את עפרה חזה? ואני ישר הבנתי. אמרתי לה שכן…הייתי קטן אבל אני זוכר… יופי,היא אמרה;אתה זוכר ממה היא מתה? ואני שהבנתי..עניתי ונפל לי האסימון. היא מתה מבושה,אמרתי והמשכתי להסביר פתאום בלהט כאילו עכשיו עליתי על שורה חזקה לשיר… – “עפרה זכרה לברכה,היה לה איידס. זה ידוע. אבל עצם כל העניין הוא שדיברו על זה שהיא מתה מבושה.היא מתה מבושה כי אם היא הייתה מסוגלת לקחת את עצמה לבית החולים ולהיבדק ולקבל טיפול-מי יודע כמה זמן?כמה זמן היא יכלה להישאר פה איתנו!! היא מתה מבושה.זאת הכוונה”