לפני כשנה וחצי כוכבת “חתונמי”, שרונה מרלין עמדה מתחת לחופה בפעם השנייה, הפעם על אמת לצד בעלה כיום. יניב לקונישוק מאז האושר הציף את חייהם של הזוג המאוהב, אך מתברר שלאחרונה הזוג עבר מקרה מצער ביותר לאחר ששרונה איבדה את העובר שלה לאחר שלושה חודשי הריון.
שרונה שיתפה את עוקביה:“התלבטנו רבות אם לשתף את הפוסט הזה. עכשיו או אם בכלל ולבסוף הסכמנו שאעמוד במילה שלי ואשתף פה גם את הרגעים הפחות וורודים… אז אחרי מלחמות עם עצמי ובפחד ממחשבות ״שירחמו עליי״ או ינסו לנחם אותי, החלטתי לשתף את מה שהרבה נשים עוברות אך לרוב משתיקות (ובצדק).”
“אם מדברים על צבעים, השנה האחרונה עבורי היתה צבועה באפור וורוד, עליות ומורדות כשבתוך כל המערבולות שעברנו חיכיתי שאגיע לחוף המבטחים ואוכל לשתף. רק שלפני שבועיים הכל נצבע בין רגע שחור. מהרגע המאושר בחיי בו הייתי מוכנה לספר לעולם שאני בדרך להיות אמא, התבשר לי שהעובר שלנו דמם. באותו רגע העולם שלנו דמם. איך מישהו שלפני רגע חי בתוכי 3 חודשים ופעם בחזקה, בשנייה אחת מת? מעבר לכאב הפיזי (שכמותו לא ברא השטן), גבר עליו כאב הלב שלא הרגשת מאז שאיבדתי את אבא.”
“הפחד שלי מאובדן מכה שנית והפעם מתוכי. שוב שאלות קיומיות, אשמה, כאב, פחד וכישלון, מלווים בבכי אינסופי. ואז השקט שאחרי הסערה. היום אני יכולה באמת להבין מה היא עוצמה של אישה. מי שחווה אובדן ידע שכמו במוות, אין דרך לנחם או מה לאמר, כי לא, לא הכל לטובה ולא, זה לא צריך לקרות כדי שמשהו טוב יותר יגיע. ולא, אני לא תמיד צריכה להיות חזקה וזה ממש בסדר. אבל כן, זה יעבור ולצד הכאב שעם הזמן יידעך (אך לא ישכח…) יגיע זה שימלא אותי מחדש.”
“עד אז, אני פשוט רוצה שיבינו למה בשנה האחרונה קצת התרחקתי, פחות דיברתי או שיתפתי, לא הצלחתי להכיל את האנשים הכי קרובים אליי כמו תמיד. אבל בעיקר, שידעו להכיל את מה שככל הנראה אעבור בתקופה הקרובה. אתנצל מראש ואומר סליחה, זה לא קשור לאף אחד, זו אני כרגע וזה יעבור. ואם כבר נפתחנו, אני רוצה להגיד תודה לישות קטנה שמילאה אותנו באושר למשך כמעט 3 חודשים, חיברה בינינו, חיזקה אותנו והפכה אותנו לבלתי מנוצחים.”
“אני רוצה לבקש סליחה מהגוף שלי על מה שנאלץ לעבור בשנה האחרונה בתקווה שלא יצטרך לעבור זאת שוב לעולם ובאותה נשימה להגיד לו שאני סולחת על שלא הצליח לשמור על מה שהיה לנו כ״כ יקר. זה לא באשמתך. אבל יותר מכל, אני רוצה להגיד כמה אני אוהבת את הבעל המדהים שלי שלא זז ממני לרגע.”
“דאג ועטף אותי בחום ואהבה אינסופית שהרימו אותי מהר מאוד על הרגליים. את המשפחה המושלמת והדואגת שלנו, את החברים המדהימים שתמיד שם בשבילי ואת הצוות המקצועי הנדיר שמטפל בנו במסירות, אכפתיות ויחס אישי. אמנם אי הוודאות תמשיך כנראה להדהד בי ואין לדעת מה יוליד יום, אבל אני אופטימית ובטוחה שגם תורי יגיע, פשוט בזמן הנכון. זהו, סיימתי להתאבל. אני מוכנה לדרך חדשה, לפנות מקום לפרק הבא! (והתמונה, מהרגע שלפני…)”
שתזכי לחזור הביתה בידיים מלאות במהרה.
בהצלחה בפעם הבאה.
מקסימים!!!!